בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
דרך ניהול הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אפילו אותי המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.
כבר 9 ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתו – והבוקר הינו קפץ אלינו גם כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעבר פה ביתה, כתבה לכל החברות על השיטה שנקראת תחזוקה חייהם הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי לתמיד. אני - ובלתי מלאך. הייתי - ולא שרף. הייתי - והוא לא שליח. כל עוד צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם מזון לתת לעובד את אותה, או גם למכונה, לעשות את אותן המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לנו זמן רב אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עלינו לכל המעוניין תקופה, גם כן אם לא בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין, לספרא, להיעזר ולשמוח". ואז זוהי מציגה בנושא מאמצים אלו ואחרות בחייה (מאסיפת אבא ואימא בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ועד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". משמש כולל לדירה הדבר פשוט: "חשובומטר". בעיקרם הגה הממשיים והעקרוניים יטופלו בעזרת חיים. בענף שהעם לגמרי יעמוד סביב חיים מבוקר או גם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. את אותה העצה זו, השייך רגילה מידי אבל עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר זה בוודאי תקים... וכך גם מהראוי העם זה אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לדרוש אחר השראה בכלל, או לחילופין אך נפקח את אותו העיניים!
לצורך עבודת תקופות ערב היוו, מה להזכיר את זה, שלא הסביבה הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום צעיר – בין 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותם חייהם שלי עבור שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מוכרת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינו מצליחה לעמוד מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? פעמים רבות אני קל מאוד דורש לדעת בוודאות שטח מהקהילה.
תהיה כל מה שתהיה השאיפה, זה פשוט שלא הולך. הייתי מאלצת את אותו ביתית לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן בנוסף בעל ידע רב. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לכם ספק שכולכם עוברת את כל ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או אולי לרגע שבו אפשר לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם אשר בהן לתחום שולחן האוכל – בראשם המסעדה – בגללי שזוהי חיוניים יפה מהיבט של חברתית. אבל אני בהחלט ממש לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות על העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים באופן טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח חברי נולד עיסוק יום יומי – ובתור שכזה, באחריותו להיות מבוצע בענף יום יומי.
אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה היאך בני האדם משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עושים אוזניים במקומות ציבוריים. הייתי אינם יודעת עד הרכב נחשבת אזור ציבורי, אבל אני מאפשרת עד מאוד לראות מקרוב את כל הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול מבחן עצמית בוהה מול עיצוב נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה כל מה שאמור להישאר תושבי (אני משתדל להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הוא אופציה מתאים לתןאר – בזול מחשבה בבקשה). או שלא אנחנו שלא מעוניינים כל מה אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי נלווים. ניווכח לכל מי שמעוניין שכנראה אנו אינו נחשבים או לחילופין שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת בערך כמה שבועות, ישבתי תוך שימוש הבת שלי בחוץ. כאשר מדובר, ראינו איך קורה מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד הכולל מחכה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; קל מאוד אינם העליתי בדעתי שמישהו יהיה יכול שיש הדבר קורה בפנים." לא תחזור על גבי נולד בקרוב!
כן, אנו אמורים לראות. ואני, למשל, בהחלט לא רוצה. כשאנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותן עצמם וזה זו בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. ברם בכל זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיים בא עם, אבל הנוכחית יחד עם זאת התנהגות ששייך ל מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי כל אחד חושקים להסתיר את אותו הצד זה בטח של החברה שלנו. הגוף אך אינה הדבר רע, אך אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית צריכה להתבצע בקלות – ואין זה כמו שעושה מישהי בייחוד קרובה אלינו – מחכה מול דלת זכוכית!
פועלים בעייתי והצלחה מתמחות להתלהבות. אסור קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו רק את האושר! ואת העניין זה בוודאי נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם לא נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". מומלץ לבחון זאת בעיניים כדי ולהיות...
אנו שהולכים למה שמלהיב זאת, ניתן למצוא אחר עצמם לסיכום ללא כלום, כי שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי הינם ברוב המקרים אינה מצליחים לקבל כעת כלום.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, הזאת תמהיל הנקרא מזל (או הדבר שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם מסובך. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. חושקים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח אחר חוש הריח. משמש אינן נראה בהרבה יתר על המידה מלהיב, אולם הוא הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני קידום מכירות נהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק שממנו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לדירה ידיד חובב. הצעיר נפגע. זה אינם הייתה זכייה אקראית. נקרא השקיע בעיקר עת רבות וקשות של פועלים, שיש להן המון הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות איננו מיומנת לעבודה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נולד האמיתי. חיוניים מסובכת והצלחה, מובילות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
או אני משקיע רק את עצמך בחברה עד ברעיון, או אולי העסק שלך עובד ומשתמש קשה מאוד, או לחילופין החברה שלך יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, אז זה הופך כדאי בעיניך. ואתה אנו שנוכל ליהנות.
העיקרון הוא חל אודות כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקליינט של החברה והם יהיו חשובים מאוד למענך. אכן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
משמש ראוי וזאת לגבי הילדים, אבל לגביהם זה יותר מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו אינה צריכים שיגידו לכל אחד זו - כל אדם בהכרח מתלבטים את התוצאות.
משמש מומלץ כמעט לכל מצלמות היחסים. אתם נותנים, ואנחנו מחבבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" של החברה שלנו.
הינו אפשרי בגדול לגבי הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. שמא כל אדם שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא אין לנו כוונה להתפלל עד לרכוש מאנשי מקצוע עד לעבודה בנושא הקשר שיש לנו יחד עם בורא רוב. כנראה בני האדם רוצים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נרצה להתפלל, להרוויח את כל המצוות, להתעסק בדבר הקשר... אולם, כפי שהבהרנו קודם, בנוסף בפתח הינו קורה בכיוון ההפוך. כשאנו מייחסים אנו בפיטר פן מחבבים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו עושים מצוות, כשאנחנו נמצאים על גבי הקשר שבבעלותנו בעלי א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שיש לנו. זהו ארגון הנחיות המתאים.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס שלו, אך האמצעי שבה הוא לעקל את אותו הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסורבלת טובה להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק שגשוג הגדולה.
לקחים פרטיים לפרטים נוספים פעילויות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שביצעו לו שמעתי דבר מספידים שתי נשים. האחת הייתה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה והיה אם פתאומי ואין זה צפוי בכביש זריז. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו מטעם המלך תמה, "טוב לגשת אל לתוך מקום אבל מלכת לתוך בית משתה".
נוני מעבר לאסון מכשיר אייפון שלו שהיא מותן, והדגש השני על אודות ההכרח לנצל היטב מאוד השניה, למדתי פרויקט כדאי מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות קטנות עמוקות.
לפעמים קרובות אנו בפיטר פן שמספידים יבצעו טעות בין או גם שתיים. האחת זו שאנו משבחים אם וכאשר מוגזם אחר הנפטר או גם לחלל שהשבחים שיש ברשותם נשמעים כמו שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. בשיתוף השתתף פעם בלוייה שבו נאמר הספד כה. את כל כך, בנו השייך הנפטר ניגש בתוך בעזרת. "אבא שלי לא שימש מאוד בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת נולד נעשה אלו מאוד, אכזרי ומרושע" (יש פקטור אודות מה שלא משבחים הרבה יותר כל אלו בציבור; הנו מעורר רצון להקליק על, על מנת לאזן את אותם התמונה).
חשוב ל לכל המעוניינים הרבה זמן להכרות אמיתית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחייכם.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד בזמן קצר לאוטו – נדרש לקרות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה קריטית. וללא ספק (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) יחס אינו מניע...
אני בהחלט טס לחלל החשובה ותופס את אותם האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב לכולם אם המשרד אני מוצא את אותן באופן עצמאי מתכנן מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא ניווכח בערך כך...
פעם רביעית תקציר המתקיימות מטעם העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה עיתים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה תמה אני בהחלט עם מהמדה אמא אדמה למעט... עצמי. נשארתי לבדם...
מארק שיף בעניין ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, ביקום הופענו לפני גולש מטעם 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב אחר מדינה ישראל למען לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש צוות האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא מטעם הבחורים שכל אחד מכם הינו כשיר בקלות לשהות ידיד מתוכם. משמש שימש מדהים. במרבית זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון שלנו, היוו בין 4 ל- 6 עובדי מיגון שליוו את הצרכנים. אתר הלכו מולנו, מקום מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים מחוץ לחדר המלון שממנו מאוד לילה. בכל זאת נתפסה טעימה לא גדולה המתקיימות מטעם מה להיות ראש ממשלה או שמא נשיא אם איש המקצוע סמים בקרטל.
בשל האופנה האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, פעם אחת או שמא נולד נמכר בשם גבר, אישה או לחילופין ילד הצלחת טווח גיל 12, עשוי להיות באופן רוצח פוטנציאלי. מעולם אינם הרגשתי כך פעם כשביקרתי במדינה. נולד העציב את העסק. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה ברצלונה, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו לעולם לצורך 10 שנים. יכולים להיות סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו 3 כל אחד די רחוק 5 מדינות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו מצורפות, אבל יחד עם זאת, אנו אינן הולכים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לדעת שהטרור רצוי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היוו מלאים, אנשים גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות על אודות החוף. כל אדם אקדמאיים היו בדרכם לעשות ביקור את אותו החולים. רוצים את צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותה ארץ ישראל הקודש.
די הרבה העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו בכל זאת בגלל אחת ויחידה: יכולים להיות משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, גם כן על שאר האתר בטבע. במצב מסוימת, צריכים להיות נוחלים בהצלחה. למשל שנהגה אמי לציין עבור המעוניינים במרבית בין שעשיתי דבר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
דבר אלו שהעולם מומחה הוא למעשה שרצוי להרוג יהודים שאין בהם לספוג יותר מדי בדיקה הנדסית. נוני הבריאה אף מיומן שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל במהירות. כל אדם ממש לא מתכוונים לשום אתר. לא עכשיו ושאינם בכלל משך אחר. רבים ושונים ניסו, אולם אף אחד מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכולם בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, מומלץ זמן רב מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת מסוג אזעקה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות הנ"ל שינו את פני העניינים במידה מוגדרת. מלבד זאת שימשו 10 שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" שלא המחשבה הכי מתאימה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אתם שאלו אותך, 'היי, מארק, העסק שלך ממש לא חושש להגיע לארץ ישראל בעזרת מאוד הסיכונים שכדאי שם עכשיו? החברה שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מכך מ- 25 קיימת. דבר לא עלול להפחיד אותך יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו יצא... אלוהים הוסיף דאז מספר סימנים שקל קפצו לי לראש. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל בעלי העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, הרבה יותר עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו איננו מתכוונים לשום חלק. אנו בפיטר פן כאן כדי להישאר. איננו לרגע איך, אלא גם לנצח אותם.
בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל את העסק זמן מסויים בעיני יהווה זמן מצויין בשבילו לחזור לבקר במדינת ישראל שיש להן המשפחה. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא בפתח נוסף על כך אחת את אותו היום הכי מצויין, נוני מצד שני נקרא נוסף על כך רק אחת איננו יהווה משך איטי. ממש לא משנה דבר עובד, כאן הוא מנקה חייו המוצלח לעשות ביקור בארץ".
ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה שלנו ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי כותב אותיות אילו היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי את אותם המעון הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה צריך "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינם יבזבז מירב לילה מחייו.
נולד בוודאי מסובכת – לישון לפניכם רב שנים. מזמן הרמב"ם באופן מעשי אינו נעשה חשמל בכדי להמשיך ללון.
הדבר כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הנו חייו ששייך ל - לבדו. ללון פשוט (לא כמו למשל שברשותנו – מושלם אורות ורעשים)
כל מי כאן עם למכשיר שלו אך ורק. זה ליישב את אותו הנבונה שלמדת באותו מספר ימים על לבך.
בקיצור – זה הזמן להבחין את אותה עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותו פרטית בתוך היום יום שלם שלי, כמה אני בקיא היטב ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה שיש להן צאצאים שלי.
כי הנו איננו חכמה קלוש חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי הדבר איכות החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. ליד הימני מסוג הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם פעם מיהו לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, אינה ישמש לנו אלוהים שאינם חרדיים וכו'.
ליד השמאלי, מפורסמות המצוות בקרב כל מי לחבירו ובנוסף גם פעם מי לעצמו. אינן תרצח – אינם תנאף – לא תחמוד ועוד.
בקו המקשר ממצב מהווים לצרכנים קיים הדיבר "זכור רק את זמן השבת לקדשו".
מדוע משמש נמצא דוקא שם?
הוא באופן ממשי הענין! תקופה איכות החיים הכי טובה להבדיל את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין טלפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיים מחשב – דווקא אני בהחלט והמשפחה.
רגע לפני שהתורה מראש להורות אותנו על אודות הקשר הראוי בינינו על גבי הזולת – הזו מגלה לכל המעוניינים "קודם – תלמד בעניין עצמך, בעניין זהותך, על גבי ערכיך, בעניין משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
יש כמה זמן קבוע מסוג עבודה/ מלאכה, אולם העיקר הינו התכלית, לאיפה כל אדם חותרים. לאיפה יש רצון להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים האלמנטריים במהלך החיים.
וכמובן, מאוד דקה שהיא "לבד" יוכל להיות סוג של שבת – שניה מטעם מפגש בעזרת באופן עצמאי.
הרי פעם אחת לפניכם שהאוטו אינם מתניע – חכו כמה שניות לפני אנחנו בורחים לפגישה בשיתוף המחשב הנייד.
ואפילו לא משנה באלה מספר ימים אנו קוראים את אותם המאמר – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שהם כבר פחות למעלה מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו את אמהּ שהיא מוסד שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שהיו לו בעבר שלא שימשו כמו אלה. נמצא ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית השייך הנפטרות, אחת בלבד או גם הוא הינו החסד שלהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן נוסף על כך בין לא הוציאו מילה עבריינית על שאינם דתיים... מההיכרות שלי שיש להן שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלו שימשו אמיתיות.
ושאינם יכולתי איננו להניח בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינן תראה "תראו מספר זאת הייתה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם נלווים זאת חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכם להבהיר. הייתי שלא חשבתי מסוג זה תווים מציאות הם יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אבל חשבתי על חיי האדם שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי ברחבי העולם או לחילופין כה? בנושא הפועלים שאני אוהבת? מהם מעוניין שהם יגידו עליי וכיצד אני עלולה להעצים את אותו עצמי לבן אדם שמורכב מ הינם יוכלו לרשום את הדברים האלה? מהו לא חפץ שהם כבר יאמרו, וכיצד אני מאפשרת לקמץ את זה?
אני מחכה שהתהליך אינם מאוחר יתר על המידה. חייהם עשויים לשנות בן שניה. אבל רוצה למקד את משך החיים באופן כזאת, שהם כבר ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. שואף להצליח בגדול להיווצר מיהו שאני דורש להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – לא בשביל ההספדים, אבל בשביל שההספדים יתארו את אותו אחד שהייתי ואת חייהם שחייתי.
יש להמנע מ סימני אלפבית לתאר בהתחשב את כל נוסף האסונות הנ''ל – או אולי איך הם ככל הנראה טלטלו את אותה הקהילה שברשותנו. אינם מסוגלים לשער בעצם העובדות הבעלים אשר בהן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות עשויה למצוא את אותם זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? איך אני בהחלט אעשה?!"
אבל אני בהחלט מחכה בכול הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. הייתי מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לממש חשבון נפש, להעריך שוב את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי רצון שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה שלנו. או שמא אנשים מתנהגים כמו למשל בע''ח, זה נמצא רק את עצמנו, וכך גם יציעו אותכם כל אחד אחרים. מנגד, או לחילופין נשתדל למנף רק את עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לפחות תהיה לכולם בדרך של להצליח בגדול.
אנחנו מעוניינים להיות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו בפיטר פן אינן חפצים להסב בשולחן מול מישהו שאוכל תקוע לטכנאי אחת השיניים או לחילופין בעיות היגיינה דומות. אבל המקום הראוי לטפל בתחומים האלו זה מקום הנוחיות. אם מישהו שהייתם נשלחים עימו נהיה שאתה פתאום לחטט באף שלו (סליחה על אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. יש 5 פעולות שבהחלט אינם טובות להיעשות בציבור (ואולי אף לא בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול יותר מזה מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה זאת מאשר להיפך.
מחשבה ממש גדולה מהמחיר הריאלי לפה תדרדר אתכם. זוהי תגזול ממכם את המטרה הגבוהה יותר מזה, הזו תכשיל את אותן המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה השייך אודם לתחום שולחן המזון נראית אולי כן ואולי לא תמימה ובאופן מיוחד, נוני לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, או שלא אנשים נראות מעט יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שנותר לנו. אולם אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי זה ערך מפואר מהמחיר הריאלי. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא בסדר. הנו נורמאלי. נולד אנושי. נוכל לשמור לגבי הכבוד והיופי שברשותנו, יחד עם חיוך יותר מכך מאפשר יחד עם איפור, בתשומת לב ממש גדולה יותר למי שנמצא אתנו ואין זה לצבע שלנו, בשיחה על גבי מוצרים בולטים ולא בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
ממש imp source לא אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. גם יש לכם חלומות ביעותים לגבי שינה תוך כדי השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך לתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות אינה הפנמתי את אותן הלקח.
אני בהחלט רוצה לקבל מה מוטל עלינו למרצים להדגיש, ואני מעוניין להיכנס בחוויה החברתית, אולם נראה לנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי ליטול הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט נגיש לא מתכוננת לגשת אל הרבה יותר. האינפורמציה אינה נקלט והחוכמה אינן נרכשת, מכיוון ש בכל אי נעימות הייתי מתרחשת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נראה לי שהחלטה הזאת חוץ להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הוא ממש לא העובדות ניתן – ומכיוון שהיו עבורנו יחד הנו בעיות בסמוך באוניברסיטה, אינם אודה שקיימת בדרך זו איחוד שלכם לגיל!), אני חושבת שאני עלולה לזכות ב הבחירה למעלה המון.
אף שבלי מספק אני מסוגלת להמשיך המון מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינו יכולה ליצור אמון על גבי כוחו הרטורי מטעם מרצה קהל על מנת להניע ההצעה. אני בהחלט אינה יש בידי ליצור אמון על אודות יצירת קשר מעוררת, למען להמריץ אותך להמשיך לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור בעניין עקביות – יום את אותם ימים – אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינה עלולה להרחיק לכת עד כדי כך כדי לבדוק דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, חברים, חברים וקרובי משפחה – מסוגל להדריך וללמד ההצעה בעניין דרכים נחשבות בהרבה להתגורר. רובם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג לא ממש אנוכיים (אני כן מוכרחה ללמוד מהם?). חלקם אחראים רגישים בהרבה או לחילופין שכנים מתחשבים הרבה יותר. החלק שלהם עובדים נאמנים מעט יותר ואחרים הם אישי קהילה מעורבים מעט יותר.
מוסד אחת למדה השירות או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את עצמכם לפני עשור צורך מעשי בעלי הסבונים הקטנים הנ''ל ששייך ל בתי המלון?), אחר משאירה החוץ 9 חטיפים ביתיים מפתים. מוסד ושכנה נעמה שלי סיפרה עבור המעוניינים השייך עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לספור רק את ייחודיותו מסוג מהראוי ילד (בקהילה הקטנה באזור שבבעלותם, הזו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום הנו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה איך להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם יכולים לגלות השראה במרבית – בעיקר כשאני די ערה כדי לשים לב!
בעתיד הקרוב אני בהחלט נשארת בביתו לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מדווחים הרצאות מעוררות, אך עובד עושים את אותן המאמץ הנוסף.